רקע היסטורי של תקני ISO 9000
שורשי ISO 9000 נטועים עמוק בתחילת המאה ה-20, אך לידתה הרשמית של סדרת התקנים התרחשה בשנת 1987, כאשר ארגון התקינה הבינלאומי (ISO) פרסם את הגרסה הראשונה. תקנים אלה התבססו על תקן בריטי קודם (BS 5750) ועל עקרונות בקרת איכות צבאיים. בתחילה, התקנים יועדו בעיקר לתעשיית הייצור, אך במהרה הורחב יישומם לכל ענפי המשק. ב-1994 פורסמה גרסה מעודכנת, ושינוי משמעותי חל בשנת 2000 עם המעבר לגישה תהליכית. עדכונים נוספים בשנים 2008 ו-2015 הכניסו לתקנים חשיבה מבוססת סיכונים, התאמה לסביבה העסקית המשתנה ודגש על מנהיגות והקשר ארגוני. התפתחות זו משקפת את האבולוציה של תפיסת האיכות מבדיקת מוצרים בלבד לניהול כולל של ביצועים ארגוניים.
מהי משפחת תקני ISO 9000
משפחת תקני ISO 9000 כוללת מספר תקנים משלימים, כשכל אחד מהם מתמקד בהיבט אחר של ניהול איכות. התקן הבסיסי, ISO 9000, מגדיר את המונחים והמושגים היסודיים של ניהול איכות ומספק את הבסיס התיאורטי למשפחה כולה. ISO 9001, המוכר והמיושם ביותר במשפחה, מפרט את הדרישות למערכת ניהול איכות שארגונים נדרשים למלא לצורך הסמכה. לצדו, ISO 9004 מספק הנחיות להשגת הצלחה מתמשכת, ו-ISO 19011 מתמקד בהנחיות לביצוע מבדקי איכות. עקרונות הליבה של המשפחה כוללים התמקדות בלקוח, מנהיגות, מעורבות אנשים, גישה תהליכית, שיפור מתמיד, קבלת החלטות מבוססת עובדות וניהול יחסים. יחד, תקנים אלה מספקים מסגרת מקיפה לבניית מערכת ניהול המקדמת איכות ושיפור ביצועים בכל רמות הארגון.